החלטה בתיק ת"א 1803-05

1.       בקשה לביטול עיקולים זמניים שהוטלו במעמד צד אחד על נכסי הנתבע 11 (להלן - המבקש) לבקשת המשיב (להלן - הבנק) בהחלטה מיום 28.5.07 בבש"א 11230/07 (להלן - צו העיקול הזמני) - להכרעתי.

2.       לבית המשפט הגיש הבנק תובענה על סך של 271,324,503 ש"ח נגד המבקש ונגד 34 נתבעים נוספים; לטענתו מבסס הבנק בכתב התביעה את הטענות הממשיות נגד המבקש כאחראי לנזק שנגרם לבנק עד לסך של 32,261,000 ש"ח; ובצד סכום זה מציין הבנק כי סך של 3,000,000 ש"ח נגנבו מהבנק והפקדתם התאפשרה בגלל זיוף של חתימות ההיסב בגב השיקים הבנקאיים הגנובים אותם זייף המבקש, לטענת הבנק ו"ברי כי אם חסון עצמו זייף את חתימות ההיסב יש בכך להקרין באופן ישיר..." על אחריותו לנזק שנגרם לבנק. לביסוס טענתו הפנה הבנק להליך פלילי שהתנהל נגד המבקש (ת.פ. 40098/03) בעניין הנדון וציין כי "בגזר הדין גילה בית המשפט הנכבד דעתו על התנהגותו של המשיב [המבקש כאן -א.נ.ח] ועל התנהלותו הפתלתלה ומעשי המרמה המתוחכמים שנקט בהם" (סעיף 26 לבקשה לצו העיקול הזמני);

מאלה טען הבנק כי יש לו ראיות מהימנות להוכחת הטענות ועל בסיסן טוען כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו מאחר שקיים חשש ממשי כי אם לא יינתן צו העיקול המבוקש, עלולים נכסי המבקש להיות מועברים לידי צדדים שלישיים והדבר יקשה ויכביד על ביצוע פסק הדין, ככל שיינתן נגד המבקש.

3.       ביום 28.5.07 נעתר בית המשפט (כבוד השופט ברוך) לבקשה למתן צו העיקול זמני במעמד צד אחד, והורה על הטלת עיקול "...אך ורק על נכסים הרשומים על שם המשיב [המבקש כאן]" וכן ציין "לאור ההצהרה לפיה הכונס הרשמי אחראי להוצאות ולנזקים, איני מורה על הפקדת ערובה".

4.       ביום 3.7.07 הגיש המבקש את הבקשה דנן וטען, בין היתר, כי הבקשה לצו העיקול הזמני הוגשה על-ידי הבנק שנתיים לאחר הגשת כתב התביעה ובהעדר סיבות מיוחדות לעיתוי הגשת הבקשה, וציין כי די באיחור הניכר של שנתיים כדי להסיק שלא קיים חשש אמיתי להכבדה, עוד טען המבקש כי "...התובע השליך יהבו על כך שכתב אישום שהוגש כנגד מר חסון בגין עבירות לפי חוק העונשין... יסתיים בהרשעתו של מר חסון. הרשעה זו היתה עשויה ליתן בידי התובע... ראיה כנגד מר חסון במסגרת התביעה האזרחית, ופוטרת אותו מהוכחת עובדות שאחרת דומה שיהיה קשה עד מאד להוכיחן..." (סעיף 14 לבקשה), אלא שבינתיים חזרה המדינה מהאישומים שיוחסו לו בקשר לפרשת הבנק למסחר ומכאן שההנחה הבסיסית כי בידי הבנק ראיות לכאורה המבוססות על הרשעת המבקש אינה רלוונטית עוד.

המבקש הדגיש כי גם לפני פרשת הבנק למסחר עסק בתחום המימון החוץ בנקאי, במתן הלוואות, בניכיון שיקים בהמרות מט"ח וכד', והתנהלותו היתה ללא רבב.

לדבריו מבוססת התביעה על טענות עובדתיות שגויות כי היתה לו הכרות עם הנאשמים העקריים בפרשת הבנק למסחר אלא שאין לדברים אלה כל בסיס שכן לא הכיר את אתי אלון ולא היה ביניהם כל קשר ישיר או עקיף, וגם הכרותו עם עופר מקסימוב היתה שטחית וכי כלל לא ידע שיש למקסימוב אחות העובדת בבנק וכי לא העמיד למקסימוב כל הלוואה.

המבקש גם חזר על טענותיו העובדתיות כי לא ידע בפועל וכי גם לא יכול היה לדעת  שהכספים נגנבו מהבנק, ועוד הוסיף כי גם מבחינה משפטית לא היה עליו לדעת את הנטען בתביעה והדגיש כי "השיקים אשר נמסרו לחסון על ידי מקסימוב, הופקדו על ידו בחשבונותיו, לצורך נכיונם, רק לאחר שתקינות חתימות מורשי החתימה מטעם הבנק למסחר אושרה, באמצעות הבנק הבינלאומי עמו עבד המבקש" (סעיף 17.3.3 לבקשה). 

5.       ביום 30.4.08 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר זמני ולפיו צו העיקול הזמני יתייחס לחלק מהנכסים של המבקש וכי העיקול הזמני יוסר מחלק אחר, עוד הגיעו הצדדים להסכמות לענין חלק מכספי התמורה בגין מכירת זכויות המבקש במקרקעין וכי הדיון בבקשה לביטול צו העיקול הזמני "...יידחה ללא מועד, בהתאם לתקנה 153 לתקנות..." (סעיף 3 להודעה).

ההסדר קיבל תוקף של החלטה ביום 30.4.08 (ע"י כבוד הרשם אבי זמיר, כתוארו אז).

ביום 10.6.10 הודיע המבקש כי הוא מבקש לחדש את הדיון בבקשה לביטול צו העיקול הזמני.

בדיון שהתקיים לפני ביום 12.9.10 נחקרו המבקש ורו"ח צבי איציק מטעם הבנק. 

6.       בסיכומיו חזר המבקש על מרבית הטענות כי אין בידי הבנק ראיות מהימנות לכאורה לטענות המיוחסות לו בתביעה  וכן טען כי תנאי ההכבדה לא הוכח.

לטענת המבקש, כתב התביעה הנפרש על פני מאות סעיפים ובו תיאור מעשים, יחסים, פעילויות, מחדלים, ועוד טענות רבות נגד מכלול שלם של בעלי תפקידים, בעלי קשרים משפחתיים ואחרים, מתייחס אליו ב-10 סעיפים לאקוניים בלבד בהם נטען למעורבות כלשהי של המבקש בהוצאת כספים מהבנק. לעניין זה טוען המבקש בסיכומיו כי "...הואיל והתביעה אינה מייחסת לחסון שותפות או חלק בקבוצה המצומצמת עד מאד של הגנבים... הרי שלא היה לתובע מנוס מלנסות לייחס לחסון ידיעה על כך שהכספים מקורם בגניבה מן הבנק למסחר" (סעיף 4 לסיכומים), לטענת המבקש, אין לבנק כל ראיות להוכיח כי ידע שמקור הכספים בגניבה מהבנק, שכן לא רק שלא ידע בפועל אלא שמהתביעה אף עולה שהידיעה היתה בידי המעורבים בגניבה עצמה.

7.       עוד הסביר המבקש כי הבקשה למתן צו עיקול זמני מתייחסת למעשה לסכום של כ-3 מיליון ש"ח, הוא סכום השיקים הבנקאיים לנכיון שהובאו אליו במסגרת עסקיו הרגילים בתחום המימון החוץ בנקאי;

"...במטרה להוכיח את יסוד ה"ידע, או צריך היה לדעת" לגבי השיקים שהם העילה להטלת העיקולים, העלה התובע את טענת הזיוף של חתימות ההיסב על גבי השקים הבנקאיים משכך השאלה שיש לבחון בהליך דנן היא האם הציג הבנק ראיה מהימנה לכאורה לאותה "ידיעה" של חסון או לטענת הזיוף המיועדת לתמוך בה" (סעיף 6 לסיכומים), ולאלה, טוען המבקש כי אין בידי המשיב ראיות מהימנות לכאורה להוכחת הטענות נגדו, אף לא לשלב זה.

עוד טוען המבקש כי הבנק נסמך בבקשתו על השערות שונות, על מסקנות ועל סברות כמו גם על ההליך הפלילי שהתנהל נגד המבקש ונגמר בקול ענות חלושה משחזרה בה המדינה ממרבית האישומים שיוחסו למבקש בהליך הפלילי לאחר שנשמעו למעלה מ-100 עדים; עוד הוסיף וטען כי חוות הדעת של מז"פ אינה יכולה להיות בסיס ואינה יכולה לשמש ראיה מהימנה בבקשה לצו עיקול זמני.

8.       בסיכומיו חזר הבנק וביקש להותיר את צו העיקול הזמני על כנו, וביקש לסבר את אזני בית המשפט על ידי מספרים שיעצימו את תחושת הצורך בהטלת העיקול וכך ציין כי בידיו ראיות מהימנות לקיום עילת תביעה שכן "במהלך חודש וחצי בלבד בשנת 2002, עברו בחשבון הבנק של חסון 32 מליון ש"ח... רובם ככולם מקורם, בבנק למסחר. הם הגיעו באמצעות מר עופר מקסימוב... או באמצעות מר אביגדור מקסימוב... באמצעות שיקים בנקאיים ובאמצעות העברות בנקאיות. מר חסון, העוסק במתן הלוואות בשוק האשראי החוץ-בנקאי, לא יכול היה להימנע, בחקירתו, מלהודות, אמנם במובלע, שדרך פעילות זו חרגה ממהלך העסקים הרגיל שלו... כל זאת קורה תוך כדי שחסון ידע, או לכל הפחות צריך היה לדעת, כי המדובר בכספים אשר נגנבו מהבנק למסחר, או שמקורם מפוקפק" (סעיפים 1- 2 לסיכומים). כך מוסיף הבנק, כי אלמלא זיוף חתימות ההיסב על השיקים, לא ניתן היה להשלים את פעולת הגניבה ועל כן אם המבקש זייף בעצמו את חתימות ההיסב, פירוש הדבר כי הוא אחראי באופן ישיר כלפי הבנק בכל סכום השיקים הגנובים.

עוד טען הבנק בסיכומיו, כי בקשתו למתן צו העיקול הזמני מבוססת על דו"ח חקירה שערכו המנהלים המיוחדים וממנו עולה כי המבקש חתם חתימות היסב מזויפות על השיקים; גם חוות הדעת המשטרתית מיום 1.8.02, לפיה קיימת התאמה בין כתב ידו של המבקש לבין החתימות על גבי השיקים, מבססת את טענת הבנק כי המבקש הוא שזייף את החתימות ולטענת הבנק די בחוות הדעת המשטרתית כדי לעמוד בנטל הראשוני הנדרש במסגרת בקשה לסעד זמני.